שאלות ותשובות

הטכנולוגיה היא ללא ספק נפלאה ומקדמת, אך היתרון הופך לחסרון כשהשימוש במקום שישתלב בשגרת החיים הופך לתחליף להם. כשזה מתרחש, ממדים רבי חשיבות וחיוניים נדחקים לקרן זווית, על כל המחירים הנובעים מכך.

שימוש ממושך במסכים נקשר לנזקים שונים – לימודית, חברתית, בריאותית ורגשית. הוא משפיע באופן שלילי על היחסים בבית, על הביטחון העצמי, ויש אף שמצביעים אף על אופן התפתחות המוח. פגיעה בשעות השינה, הרגלי אכילה, שליטה רגשית או קשרים בין-אישיים הם רק חלק קטן מהנזקים. המידע המחקרי שמוסיף ומצטבר אינו מבשר טובות.

אחד ממאפייני ההתמכרות הדיגיטלית הוא חוסר היכולת של המשתמש לראות את מצבו בראייה מפוקחת. הורים רבים מופתעים מכך שכן ילדיהם נבונים במיוחד, חדי-מחשבה וערניים. ועם זאת נדיר מאד שבן הנוער יגיע בעצמו להכרה בנזק שנגרם בעקבות השימוש הממושך בטכנולוגיה. ואפילו יותר מזה, גם לנוכח הכרה ההרגל המשעבד היכה שורש, ואין ברוב המקרים למתבגרים את הכוחות והידע לחלץ את עצמם מהסיטואציה. קשה להפריז בחשיבות ההתערבות ההורית להבאת השימוש לרמה סבירה ומאוזנת.

אולי זכורים לכם אותם מקרים שבהם הייתה לילד או הילדה שלכם תקופה שבה הם גילו ענין בתחביב או פעילות, אך בחלוף זמן מסוים זה התפוגג. יכול להיות שבלבכם מקננת התקווה כי כך יהיה גם אם המסכים, אך החוקר האמריקאי דר. דאגלס ג'נטייל הראה אחרת. 84% מקבוצת המחקר שמנתה 3084 בני נוער וצעירים היו עדיין מול מסכים גם בחלוף שנתיים. במילים אחרות, לא כדאי לבנות על כך שזה יחלוף מעצמו.

הנטייה של הורים רבים להשליך מאופי השימוש שלהם על ילדיהם אינה מדויקת מכמה סיבות. קודם כל, השימוש של המבוגרים – לפחות בחלקו – הוא בענייני עבודה, מה שאינו נכון ביחס לבני הנוער. בנוסף, ההורים שאוחזים  שרזומה של הקמת משפחה, קניית בית, לימודים והכשרות מקצועיות כמו גם החזקת קריירה אינם על אותה סקלה עם בני הנוער – ומוכשרים האחרונים ככל שיהיו. אין מדובר באותו מדד להורים ולילדיהם. וכפועל יוצא שיקול הדעת של הורה מבוגר ובעל ניסיון חיים עדיף בהרבה כשהוא יפגוש בתכנים בעייתיים או כאלו שדורשים סינון.

להיות ברשת זה לא אותו דבר כמו להיות כל הזמן ברשת. וחוץ מזה, ישנם חוגים או פעילויות שבהם המכשיר הסלולארי לא רק שאינו נדרש אלא אפילו מפריע. אפשר לעודד אותם להתפתח לכיוונים שכאלה.

כל עוד השימוש במסכים שזור בשגרת חייהם באופן מאפשר ומקדם, מה טוב. כשהשימוש המתגבש הופך לליבת הפעילות של בני הנוער, יש להיות ערים. ישנם מקרים שבהם תתפתח תבנית של התמכרות דיגיטלית סביב משבר על רקע גירושין, מעבר דירה, עלייה לחטיבה או שינוי מהותי בנסיבות החיים. בכל מקרה חשוב לזכור כי בהיווצרותה של התמכרות, בטח ובטח כזו שצברה וותק, הפיכת הגלגל יכולה להיות מאתגרת. יש לשים לב אם השימוש הדיגיטלי מתקיים מידי יום, אם הוא בעל אופי כפייתי ובאופן שמצביע על איבוד שליטה.

אחת המטרות המרכזיות של התהליך הטיפולי היא מציאה וגיבוש חלופה קוסמת הנובעת מפנימיותו של בן הנוער – שאליה הוא יתחבר, שתהיה בעבורו משמעותית ומעוררת מוטיבציה, ושתוכל למלא את החלל שייווצר. כשזה מתרחש, השעמום ממילא מתפוגג, ליבו נתון לנושא שמעורר התלהבות ועניין – ולשם שינוי להישגים שלו יש קהל מפרגן ומעריך.

אז נכון שהדיגיטל הפך למרכזי בעבור בני נוער רבים, ועדיין ניתן לראות הבדלים בולטים בין משתמשים שונים. למשפחה שעם אחד מבניה עשיתי עבודה טיפולית יש חמישה בנים בגילאים שונים, אבל רק אחד מהם לא סר מהמסך, לא יוצא לשחק מחוץ לבית, ואין לו כמעט חברים.  ההבדל החריף מאחיו בולט ומדבר בעד עצמו.

ראשית, להקפיד שלא לדלג על המפגשים השבועיים, הרצף מאד משמעותי. שנית, לעודד ולדרבן עם דגש מיוחד על המפגשים הראשוניים. בנוסף, לעדכן ולהתעדכן טלפונית מידי מספר שבועות – במיוחד ביחס לשינויים בולטים שנצפו או אירועים מרכזיים שהתחוללו בחיי המתבגר. והכי חשוב, לא לנטוש את התהליך מיד עם הופעת סימני שיפור ראשונים. פעמים רבות השינוי נוצר, אך טרם התגבש, ויש לתת את הזמן להתגבשותו.